המיתוס של קאלדי

הסיפור אומר שרועה עיזים צעיר בשם קאלדי הוא האחראי לגילוי המסעיר, אותו רועה הבחין שהעיזים שלו נמלאות בפרץ אנרגיה לאחר שאוכלות את פירות הקפה הבלתי מוכרים. קאלדי הסקרן מיהר לקטוף את הפירות המוזרים ולאוכלם, הוא חש התרוממות רוח אדירה ולקח לו צידה נוספת לדרך, כשהגיע הביתה וסיפר לאישתו את שקרה היא נמלאה בהלה והפצירה בו לקחת את הפירות המכושפים למנזר ולא לאכול עוד מהם.

בהגיעו למנזר השוכן בקרבת הנהר טאנא הציג קאלדי לאב המנזר את הפירות וסיפר את המעשייה כפי שאירעה לו באותו יום, אב המנזר בז לסיפור וכינה את הפירות "עבודת שטן", הוא לקח מלוא חופן מהפירות השטניים וזרק למדורה שהייתה מולו. לאחר כמה רגעים החלה הארומה המכשפת של קליית הקפה ונזירים מכל חלקי המנזר התאספו לבדוק מה מקור הריח, אב המנזר המרוגז שרצה לעצור את התופעה לקח את הפירות השרופים ושפך עליהם מים- ההמשך ברור לכל. הנזירים התעקשו לנסות מהמשקה השחור והמשונה, באותו הלילה הם לא נרדמו אלא נשארו ללמוד וכך הפך הקפה להכרח דתי בלילות ארוכים של למידה והתוודויות.

השמועה על אותו משקה מעורר נדדה במהירות אפריקאית בין מנזרים ובתי פולחן ובמרוצת מאה שנים המשקה הקרוי "בונה" (BUNA)  הפך לאלמנט תרבותי-דתי בולט בממלכה במאות השנים שלאחר מכן. מסופר כשחיילי הממלכה היו יוצאים לקרבות הם היו משמרים את פירות הקפה לאורך זמן רב על ידי דחיסתם לגושי שומן.

תחילת סחר בינלאומי

נקודת הציון המשמעותית השנייה של הקפה (ויש הטוענים הראשונה) היא תימן, מסופר שבשנת 1454 המופתי של העיר עדן ביקר באתיופיה השכנה ודגם מן ה"בונה" שהציעו לו המארחים. המופתי טען שהמשקה ריפא אותו ממכאוביו והתאהב בו, הסכמתו למשקה השנוי במחלוקת נשאה משקל כה רב בעיני אנשיו שבמהרה הקפה הפך לסחורה מבוקשת בנמל עדן ובכל חצי האי ערב.

 המונפול האתיופי על גידול הקפה נמשך בערך כ200 שנה עד עלייתה המטאורית של החליפות האיסלמית העותמנית, אבל אתיופיה נשארה יצרנית קפה משמעותית עד ימינו תוך כדי שהיא משמרת את תרבות הגידול והצריכה הייחודיים לה.

סל הקניות שלי
הוסיפו עוד ₪{{(180 - basket.basketSummary.subTotalValue - basket.basketSummary.totalDiscountValue).toFixed(2)}} וקבלו משלוח חינם
חזור לראש הדף