תימן היא ללא ספק אחת מאבני הדרך המשמעותיות בהסטוריה הקצרה של הקפה, במאמר הקודם דיברנו על המיתוס הרווח לגבי גילוי הקפה ע"י קאלדי רועה העיזים האתיופי, מיתוס זה אינו מקובל על התימנים שטוענים למקוריות של צמח הקפה באזורם (לאחרונה גילו זנים תימנים שלא מצויים באתיופיה ומגבים את הטענה).

מקורי או לא אין ספק שהקפה התימני הוא שהשתלט על העולם, במאה ה15-16 כמעט כל כוס קפה שנלגמה באירופה הגיעה מנמל מוקה שבתימן (מקור הכינוי).

במשך מאות שנים התקיימה דרך סחר מרכזית בין אתיופיה במזרח אפריקה לבין חצי האי ערב דרך תימן, הדרך הזו שמכונה "שער הדמעות" (באב אל-מנדב) נשלטה ע"י הממלכה העתיקה אקסום שפעלה ככל הנראה כבר מ150 לפני הספירה באזור שהוא היום צפון אתיופיה ואריתריאה.

אקסום ששלטה מצידו האחד של הדרך בשפך הנילוס העליון ומצידו השני בנמל לים האדום נהנתה מהסחר המתקיים בשטחה ועודדה במשך כמעט אלף שנים את מעבר הסחורות מחצי האי ערב לכל מזרח וצפון אפריקה. במרוצת הזמן הזה ניתן להניח שסוחרים רבים משני צידי הים האדום נדדו וקלטו היבטים תרבותיים זה מזה.

בלתי סביר שהתימנים התוודעו לקפה 600 שנה לאחר שהחלה בו צריכה באתיופיה, ניתן להניח שכמו שדרך המשי טוותה סיפורים רבים לפסטה (או נודלס) שער הדמעות יצר מיתולגיית קפה.

הסחר בין שתי המדינות גדל באופן אדיר כאשר הסחורה החדש והמעניינת עשתה היכרות עם עולם האיסלאם שהפך את הקפה ברגע ל"יין של האיסלאם" ושימש לפולחן דתי, הקפה התפשט בחצי האי ערב ובמזרח התיכון בעזרת העליות לרגל למכה הקדושה. המוסלמים שאינם צורכים אלכוהול היו אחראים לאחוז גבוה מצריכת הקפה דבר שגרם להם לרצות להשתלט על התעשייה ולייצר חקלאות קפה תימנית.